<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' יולדות והלכ' נידה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
ואיתתא דלא קביעא לה וסת אסיר לה לאזדקוקי לגברה, דתניא אשה שאין לה וסת אסורה לשמש ואין לה כתובה לא פירות ולא בלאות ולא מזונות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי רבי מאיר, רבי חנניה בין אנטוגנוס אומר משמשת בשני עדים והן עיותיה ותיקוניה, משום אבה חנן אמרו אוי לו לבעלה אסורה לשמש דמקלקלא ליה, אין לה [כתובה כיון דלא חזיא לביאה לית לה כתובה], לא פירות ולא בלאות ולא מזונות תנאי כתובה ככתובה דאמו, ויוציא ולא יחזיר עולמית פשיטא לא צריכא דאיתקן מה הוא דתימא לאהדורה קא משמע לן זימנין דמפיק לה ואזלא ומינסבא ומיתקנא ואמא אילו הייתי יודע שכין אם היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטיל ובניה ממזרין, מישום אבה חנן אמרו אוי לו לבעלה איכא דאמרי לר' מאיר קא אמ' ליה דבאעי למיתבה לה כתובה איכא דאמרי לרבי חנניה בן אנטוגנוס קא אמ' ליה דמקלקלא ליה, אמ' רב יהודה אמ' שמואל הלכה כר' חנניה בן אנטוגנוס דמשמשת בשני עידים.
<h2>דף טז.</h2>
איתמר אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה אמ' רב בדקה ולבסוף מצתה טמא טמא טהור טהור ושמואל אמ' אפילו בדקה ומצתה טהור טמא שאוריח בזמנו בא, והילכתא כרב דקימא לן דכל היכא דפליגי רב ושמואל באיסורי ולא פסיקא הילכתא, הילכתא כוותיה דרב, וכל הלכתא דפליגי רב ושמואל בדיני הילכתא כשמואל.
<h2>דף יט.</h2>
חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג.
<h2>דף כ:</h2>
ואי קביעא לה זימנא דחזיא ואמרה לא חזאי אי נמי אמרה כזה ראיתי ואיבדתי מהימנא, כידתניא נאמנת האשה לומר כזה ראיתי ואיבדתי ואמ' רבי חנינא בר כהנא אמ' שמואל מניין לנידה שסופרת לעצמה שנ' [ויקרא ט"ו] וספרה לה לדעתה.
<h2>דף כד:</h2>
ואילו איתתא דמפלא דמות חיויא כיון דגלגלא דעיניה דאמי לדביסרא ודמא לידה הויא ויהבינן לה ימי טמאה וימי טהרה, דתניא המפלת דמות נחש הורה חנניה אמו טמאה לידה הלך רבי יוסי הגלילי וסיפר דברים לפני רבן גמליאל שלח לו לרבי יהושע הנהג בן אחיך ובא, ובהליכתן יצתה כלת חנה לקראתו אמרה לו רבי המפלת דמות נחש מה הוא אמ' לה טהורה אמרה לו והלא חמתי מישמך אמרה לי טמאה מאיזה טעם הואיל וגלגל עיניו דומה כשלאדם ומתוך דברים נזכר הלכה שלח לו לרבן גמליאל מפי הורה חנניה.
<h2>דף כה:</h2>
אשה כי תזריע וילדה זכר, ואילו איתתא דילדא זכר ונקבה יתבא ארבסר יומי טמאה דנקבה וימי טהרה דנקבה שתין ושיתא, והיכא דיליד חד ולבתר כמא יומי הדר ילידא אחרינא יתבא ימי טמאה וימי טהרה לשיני.
<h2>דף כו.</h2>
ואילו איתתא דאפילת שיליא בעלמא אף על גב דלית ביה ולד אמרינן אי איפשר לשיליא בלא ולד והאיי איתמוחי הוא דאיתמח ויתבא ימי טמאה דנקבה.
<h2>דף כז.</h2>
והיכא דילידת ולא שדת שיליא ולבתר כמה יומי אפילת שיליא לא תימא שיליא דהאייך ולד איתמוחי איתמחה לה והא שיליא ולד אחרינא הוה בה ואיתמח ותיתיב ימי טמאה מן ראשא, אילא אמרינן הא שיליא דהאייך ולד קמא היא ואישתחויי הוא דאישתחאי בתריה דאמ' מר מעשה ותלו את השיליא בולד עשרים (ותשעה) [ושלשה] יום, והני מילי כי תלינן בבן קימא דאית ביה חיותא דאמרינן בזעה לשיליא ונפק אבל בנפל לא תלינן אם איתה דהא שיליא דההוא נפל הואי בהדיה אתיא, אילא שיליא דההוא נפל איתמחה לה והא שיליא נפל אחיר הוה בה ואיתמח ובעיא למיתב ימי טמאה.
<h2>דף כט.</h2>
והיכא דאפילא ולא ידיע ההוא נופלא אי זכר או נקבה יתבא ארבסר לחומרא.
<h2>דף ל.</h2>
המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד ליום ארבעים ואחד חוששת לולד ותשב לזכר ולנקבה.
<h2>דף לה:</h2>
והיכא דקא שפעא מתוך שבעה לאחר שבעה מתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר ולא אפסיק בין דם טמא לטהור, אי נמי מתוך שלשים ושלשה דזכר לאחר שלשים ושלשה או מתוך ששים וששה דנקבה לאחר ששים ושישה דלא אפסיק בין דם טהור לטמא, אסירא עד דפסקא ויתבא שבעה נקיים וטבלא והדר מישתריא מאי טעמא משום דכולהו נשים דהידנא ספיק זבות נינהי ונידה דאוריתא לית לן ויולדת נמי יולדת בזוב היא וכיון דיולדת בזוב נינהי קימא לן דכל דיולדת בזוב עד דפסקא שבעה נקיים אסירא, ואף על גב דעילא לה בימי טהרה כמה יומי אי נמי שלימו להו כולהו ימי טהרה כיון דלא פסקא שבעה נקיים אסירא דהא זבה [היא], אבל ודאי פסקת לה שבעה נקיים טבלא ומישתריא ואי חזיא דם בימי טהרה כוליה דם טהור הוא עד ארבעים לזכר ושמנים לנקבה.
<h2>דף לו.</h2>
והיכא דלא חזאי בתוך ימי לידתה עולין לה לספירת זיבתה.
<h2>דף סג:</h2>
וחיב אדם לפרוש מאשתו סמך לוסתה וכמה אמר ראבא עונה וכמה עונה או יום או לילה, רגילא דחזיא בסוף ליליא מאורתא אסירא חליף יממא ולא חזיא שריא וכין בסוף יממא ותחלת ליליא.
ואי קביעא לה זימנא דחזיא ואמרה לא חזאי אי נמי אמרה כזה ראיתי ואיבדתי מהימנא, כידתניא נאמנת האשה לומר כזה ראיתי ואיבדתי ואמ' רבי חנינא בר כהנא אמ' שמואל מניין לנידה שסופרת לעצמה שנ' [ויקרא ט"ו] וספרה לה לדעתה.
<h2>דף סו.</h2>
והיכא דקא שפעא מתוך שבעה לאחר שבעה מתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר ולא אפסיק בין דם טמא לטהור, אי נמי מתוך שלשים ושלשה דזכר לאחר שלשים ושלשה או מתוך ששים וששה דנקבה לאחר ששים ושישה דלא אפסיק בין דם טהור לטמא, אסירא עד דפסקא ויתבא שבעה נקיים וטבלא והדר מישתריא מאי טעמא משום דכולהו נשים דהידנא ספיק זבות נינהי ונידה דאוריתא לית לן ויולדת נמי יולדת בזוב היא וכיון דיולדת בזוב נינהי קימא לן דכל דיולדת בזוב עד דפסקא שבעה נקיים אסירא, ואף על גב דעילא לה בימי טהרה כמה יומי אי נמי שלימו להו כולהו ימי טהרה כיון דלא פסקא שבעה נקיים אסירא דהא זבה [היא], אבל ודאי פסקת לה שבעה נקיים טבלא ומישתריא ואי חזיא דם בימי טהרה כוליה דם טהור הוא עד ארבעים לזכר ושמנים לנקבה.
<h2>דף סו:</h2>
אמ' מרי מר מישמא דראבא אשה לא תחוף אילא בחמין ואפילו בחמי חמה משום דקרירי מסריך מזיא ולא עילין ביה מיא.
וכד טבלא צריכא למיבדק נפשה בקמטין דאמר ראבא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה וצריכא לפרהוזי נפשה משיכנא דאמ' רב שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמול.
נידה שחפפה וטבלה ונמצא עליה דבר חוציץ אפילו מיתעסקת באותו המין כל היום כלו לא עלתה לה טבילה עד שתאמר בריר לי שלא היה עלי קודים לכין, ואפילו גושפנקא באוצבעתה חוציץ בטבילה ובעיא למיטבל מירישא שכל דבר שחוציץ בטבילה חוציץ בגיר ובעבד משוחרר ובנידה.
<h2>דף סז.</h2>
וכד מגדלא מזיה לא תיקטרינין לראשי צוציאתה זימנין דמיקטרין על חדא בינתא והויא חציצא דאמ' ראבא בר רב חונא נימה אחת קשורה חוצצת, ובעידנא דטבלא לא תיכרוך עילוי מזיה מידי כדיתנן [שבת נ"ז, ע"א] לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פישתן ולא תיטבול בהם עד שתרפם וחוטי שער לא חיצי.
<h2>דף סז:</h2>
כל חיבי טבילות טבילתן ביום נידה ויולדת טבילתן בלילה ואפילו כי טבלא בשמיני לא תיטבול אילא בלילה מישום סרך ביתה, והיכא דאיכא אונסא דלא מציא למיטבל בליליא דשמיני טבלא ביממא דשמיני ושפיר דאמי, דאתקין רב אידי בר אבון בנרש למיטבל ביממא דיתמניה משום אונסא דגנבי, ורב אהא בר יעקב בפפוניא משום אונסא דאריותא ורב יהודה בפום בדיתא מישום צינה וראבא במהוזא משום אבולאיי, וכי טבלא צריכא לעיוני בנפשה דילמא מווסא מידי וקא האוי חציצה בין גופה למיא וצריכא למישדא מסורקא ברישה סמך לטבילתה, דשלח ראבון באיגרתיה אשה לא תחוף בערב השבת ותיטבול במוצאי שבת, ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה הא בענן סמך לחפיפה טבילה, ואי ודאי איתרמיא לה טבילה בבי שימשי דלא איפשר למיסרק מישום אתורי שיער חיפא ביממא דערב שבת וטבלא בליליא, ואפילו איתרמי חמישי וערב השבת ימים טובים דלא איפשר למיחף בהון וזמן טבילה לילי שבת חיפא מירביעי בשבת וטבלא בלילי שבת מישום דטבילה בזמנה מצוה.
